ריפלקציה אישית
הפרויקט לימד אותי המון על עצמי. תחילה שניגשתי לנושא חשבתי לצלם אותו במפורש כלומר מערכת החינוך "טוחנת" אותנו כמו זומבים, אז נצלם זומבים בכיתה. לאט לאט הבנתי שהגישה הזאת היא השפעה רבה של מערכת החינוך- זה מה שחושבים- זה מה שנצלם. וכךאט אט נפתחתי לרעיונות צילומיים יותר מופשטים, שיש בהם הרבה יותר מקום לחשיבה והקונוטציה אישית של הצופה בתמונה. חוץ המחשיבה היותר מופשטת שלי בצילומים וכצלמת הרגשתי שזה משפיע גם על חיי היום יום שלי בהסתכלות על בעיות וקשיים.
הנושא של מערכת החינוך עמד אצלי במהלך הפרויקט פעמים רבות בסימן שאלה, זה באמת מה שאני חושבת? אולי במבט לאחור אני טועה? למרות כל החששות המשכתי עם נושא זה והבנתי שגם עם במבט לאחר אגיד "מה לעזזאל חשבתי" ככה חשבתי וחשוב לי להשמיע את דעתי גם אם היא משתנה. לדעה שלי עכשיו יש את אותו הכוח כמו הדעה שלי בעתיד, אז למה שאשב בשקט אם אני חושבת שמערכת החינוך יכולה להשתפר.
הפרויקט עזר לי גם מאוד להתקדם כצלמת, בימי צילום שונים הבנתי שצריך לבוא יותר מאורגנים עם תמונה ברורה בראש של צילומים אך גם לתת למצולמים להכניס קצת מעצמם ולהוסיף לדמיון שלי (של הצלם).
למילות סיכום, צילום הפרויקט היה מאוד חוויתי ומשמעותי עבורי, הייתי רוצה לסיים אותו, אך בשל נסיבות הקורונה והעזיבה שלי ממשרד החינוך אני מבינה שכרגע זה נושא שאני מתרחקת ממנו. אני יודעת שבעתיד שלי ארצה לשלב צילום עם כל דבר שאעשה ואולי אם יהיה לי מגע חדש עם מערכת החינוך אחליט להמשיך פרויקט זה ואולי לשנות את הביקורת/מסר שלו.