כתיבה אישית
במהלך תקופת הקורונה הראש שלי חשב בשני כיוונים שונים לחלוטין.
החצי הראשון היה כל ה"אטרף" שבה יחד עם המחלה. השיגעון של האנשים והחברה. איך פתאום חסר נייר טואלט בסופר?, איך לא לוחצים על כפתורים במעלית?, למה אני לא יכולה לקנות יותר ממגש אחד של ביצים? ועוד ועוד....
כל ההסתובבות הזאת של החברה מול תרבות הצריכה והלחץ האטומי לשים אלכוג'ל עניין אותי מאוד ולכן חצי מהסדרה שלי סובבת סביב נושא זה.
החצי השני של הראש שלי הלך לנחת ולשקט האישי שלי בקורונה. פתאום משום מקום מכריחים אותי ועוד מיליוני אנשים להישאר סגורים בבית, אין בכלל אפשרות להתלונן על עומס או חוסר זמן עצמי. מצאתי את עצמי עושה עיסוקים רבים שלא היה לי זמן רב עליהם כמו לקרוא ספרים או להיות משוחררת כלומר בלי חזיה.
הסדרה הסופית שלי מערבלת את שני העולמות שהראש שלי תפס ויוצרים את תקופת הקורונה שלי, עם כל הרעש והתוהוו והוו מבחוץ מבפנים היה לי די שקט.